החלטה בתיק בש"א 8139/07

1.      לפני בקשה, בש"א 2616/07, שהוגשה כנגד המשיב 1 ו- 4 אחרים (להלן: "התובעים"), לסילוק התביעה שהגישו על הסף (להלן: "הבקשה לסילוק על הסף"). המשיבה 2 הינה נתבעת נוספת בתיק יחד עם המבקשת. המבקשת והמשיבה 2 (להלן: "המבטחות"). עוד מונחת לפני בקשה מאוחרת יותר שהוגשה על ידי התובעים ועניינה תיקון כתב התביעה (בש"א 8139/07).

2.         הבקשה לסילוק התובענה על הסף מעלה שלוש סיבות חילופיות: התיישנות, אי תשלום אגרה מספקת ומעשה בית דין.

3.         לבקשה לסילוק על הסף הוגשו תגובות ולאחר מכן תשובת המבקשת וקויים בה דיון במעמד ב"כ הצדדים.

4.         עניינה של התביעה נשוא הבקשות הינו מתן פסק דין הצהרתי לפיו תביעה אחרת שהגישו התובעים כנגד עורכי הדין שמחה חייט ומתי פיכמן (להלן: "עורכי הדין"), מכוסה בביטוח אחריות מקצועית אצל המבטחות וכי על שתי אלה לשלם להם את סכום הפשרה שהושגה בין המשיבים לבין עורכי הדין, בערעור בבית המשפט העליון, אשר המבטחות לא היו צד לו.

5.      התובעים הגישו כאמור תביעה כנגד עורכי הדין בקשר עם רשלנות בטיפול בעניינם של המשיבים. התביעה הוגשה לבית משפט זה בת.א. 1973/995

6.      והתבררה לפני כב' השופטת חיות. המבטחות, חברות ביטוח, שנטען כי העניקו כיסוי ביטוחי לעורכי הדין בעת הרלבנטית, צורפו כצד ג' בהליך האמור ובשלב מסויים נמחקו מהתובענה וזאת בהסכמה (בשא 24230/00). סופו של דבר, ביום 11.3.05 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה תוך שנקבע שאין לראות את עורכי הדין כמי שהתרשלו כלפי התובעים.

6.         התובעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 5811/03). בין לבין הוכרז עו"ד פיכמן פושט רגל ועו"ד אלון פלס מונה נאמן לנכסיו. הצדדים, קרי, המשיבים הנאמן וכן עו"ד חייט הודיעו לבית המשפט העליון כי הגיעו לידי הסכם פשרה לפיו הערעור על פסק הדין יתבטל ובמקומו ינתן פסק דין לפיו יחוייבו עורכי הדין לשלם למשיב 2 באמצעות המשיב 1 את הסך 3,950,000 ש"ח כפיצוי סופי ומוחלט בשל הנזקים שנגרמו למשיבים בשל רשלנות עורכי הדין (להלן: "סכום הפשרה"). עוד הוסכם במסגרת הסדר הפשרה כי התובעים נכנסים לנעלי עורכי הדין בכל הנוגע לזכויותיהם על פי פוליסות הביטוח שהנפיקו המבטחות כאשר עורכי הדין והנאמן לא יהיו אחרים לקיום הכיסוי הביטוחי או לכל דבר אחר בקשר לחבות המבטחות.

7.         ביום 7.12.05 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בו צויין כי הצדדים הודיעו לבית המשפט העליון כי הם הגיעו לידי הסכם לפיו פסק הדין המחוזי לא יבוצע והצדדים לא יפעלו על פיו אלא על פי הסכם הפשרה. לכך ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון.

8.         בנסיבות אלה הוגשה התובענה שלפני בה עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי כאמור בסעיף 4 לעיל.

9.         בדיון בבקשה לסילוק על הסף שהתקיים ביום 5.3.07 במהלכו נדונה הבקשה הודיע ב"כ התובעים כי ישקול עמדתו ויודיעה.

10.       ביום 12.4.07 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה שיש בה הוספת טענות ועובדות חדשות מבלי שמהות התביעה כמצוין לעיל משתנה. המבטחות מתנגדות לתיקון תוך שטוענות כי הטקטיקה שנקטו התובעים פסולה שכן היה עליהם קודם להסדיר את תשלום האגרה; לגופו אין מקום לטעמם להתיר התיקון שכן הטענות האחרות לסילוק על הסף של התביעה דהיינו, מעשה בית דין והתיישנות עילת התביעה יפות גם לתביעה המתוקנת. עוד מבקשות המבטחות כי בית המשפט ידון תחילה בבקשה לסילוק על הסף;

11.       למותר לציין כי לפי ההלכה הפסוקה לא ידחה בית משפט תביעה מחמת טענות סף אם ניתן על ידי תיקונה של התביעה למנוע זאת. לפיכך שומה עלי לבחון האם קבלת הבקשה לתיקון התביעה, יהיה בה כדי לדחות את טענות הסף שמעלות המבטחות. כך אם טענת ההתיישנות או מעשה בית דין יעמדו בעינן, אכן אין טעם בהתרת תיקון התביעה.

עם זאת, סבורני כי בנסיבות המקרה, על בית המשפט ליתן דעתו בראש ובראשונה לטענת סילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה.

לטעמי, שעה שמונחת בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה, ומוגשת בקשה לתיקון התביעה שאין חולק כי אם תתקבל יהיה חיוב באגרה, אזי מן הראוי שתחילה יוכרע נושא האגרה ורק בכפוף להחלטה ותשלום האגרה, ככל שנדרש, יהיה מקום לדיון בבקשת התיקון לגופה, תוך הבאת בחשבון של טענות הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, הרלבנטית גם לענין הבקשה לתיקון.

12.       מעיון בכתבי הטענות הגעתי למסקנה שהן לפי כתב התביעה המקורית והן לפי כתב התביעה המתוקן בנוסח המבוקש, מחוייבים בתשלום אגרה

13.       כידוע האגרה נגזרת מן הסעדים המבוקשים בתובענה. עיון בכתב התביעה מורה באופן חד משמעי כי המשיבים עותרים למעשה להשית על המבטחת לשלם להם את סכום הפשרה.

אפנה בהקשר זה לסעיף 60ב' לכתב התביעה בו נטען:

"...וכפועל יוצא מכך הנתבעות חייבות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את סכום הפשרה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן תוקף להסכם על ידי בית המשפט (7.12.05) ועד לתשלום בפועל;".

14.       אין ספק כי שעה שצד טוען שעל משנהו לשלם לו סכום כסף כלשהו, חלה הוראת סעיף 3(א) לתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח-1987 לפיה יש לשום את האגרה לפי הסכום הכספי הנתבע. בכתב התביעה הוגדר במפורש בסעיף 52א' מהו סכום הפשרה, דהיינו, סך 3,950,000 ש"ח, הוא הסכום הנתבע בסעיף 60 לכתב התביעה. די בכך כדי להורות שעל המשיבים לשלם אגרה לפי הסכום הנתבע, דהיינו הסכום בפשרה.